<h1>בה"ג הלכ' שבועה</h1>
<h2>דף לא:</h2>
איסור ורב ספרא עבדו עיסקא בהדי הדדי, אזל רב ספרא פלג זוזי בלא דעתא דאיסור, אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי תרין מיגו תלתא, אמר ליה מנלך הא, דתנן אם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין, אמר ליה מי דמי, אמר ליה התם אפוקי ממונא ממר ומיתב למר הכא דילי שקלי גלויי מילתא בעלמא הוא בתרי נמי סגיא, תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בבית דין, ולאו איתמר עלה אמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן אינה צריכה בית דין מומחין אבל צריכה בית דין הדיוטות, קשיא דרב נחמן אדרב נחמן, התם אמר הילכתא כשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין הכא אמר צריכה בית דין הדיוטות אלמא בענן שלשה, לא קשיא כי קאמר רב נחמן הכא בענן שלשה לשומה קאמר.
<h2>דף נד.</h2>
והיכא דאפקיד מידי גבי חבריה וכפריה ואישתבע ליה והדר אודי ליה מיחייב לשלומי קרן וחומש למרי פקדון ואשם בכסף שקלים למזבח, שנאמר (ויקרא ה', כ"ד) נפש כי תחטא ומעלה מעל וגו' וחמישתיו יוסף עליו (ב"מ נ"ד.) שיהא הוא וחומשו חמשה דברי רבי יאשיה, רבי יוחנן אומר חמישתיו שיהא חומשה של קרן ש"מ חומשא מלבר, אלמא הלכה כרבי יאשיה. והני מילי דאודי הוא מדעתא דנפשיה אבל אתו עדים והדר אודי משלם תשלומי כפל, דתניא (שבועות ל"ז:) בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה ואחר כך באו עדים אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם, אם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם. ואפילו טעניה בשוה פרוטה וכפריה ואישתבע ליה והדר אודי מדעתיה מיחייב לשלומי קרן וחומש ואשם, דתנן (ב"ק נ"ה:) הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו מוסיף חומש. והני מילי היכא דאישתבע ליה מדעתא דנפשיה חוץ לבית דין אבל תבעיה בבית דין לא מיחייב שבועה אלא בשתי כסף דתנן (שבועות ל"ח:) שבועת הדיינין הטענה שתי כסף והודאה בשוה פרוטה ואם אין הודאה ממין הטענה פטור. והאידנא דליכא אשם וליכא חומש לא משלם אלא קרן.
<h2>דף פ:</h2>
והיכא דאוזפיה ויהב ליה משכון דשוי טפי ממאי דאוזפיה ונטריה מלוה כדרך השומרים ואיתבד ליה, פלוגתא דרבי אליעזר ורבי עקיבא (שבועות מ"ג:) דרבי אליעזר סבר כיון דנטריה כאורחא דנטוריא משתבע למלוה דנטרית יתיה הכי ואיתבד ליה ושקיל ליה מאי דאוזפיה מלוה, ורבי עקיבא סבר אע"ג דנטריה כיון דאיתבד ליה משכון איתבדו לה זוזי, והילכתא כרבי עקיבא וחייב בכל המשכון כולו. והיכא נמי דאוזפיה ואיתבד משכון ולא נטריה מלוה כאורחא דנטורי ואע"ג דכתב מלוה על לוה שטרא, בין רבי אליעזר ובין ר' עקיבא מודו דכיון דאיתבד משכון איתביד זוזי, דתניא אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהן דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו, והוא דשויה משכון שיעור זוזיה אבל אוזפיה מאה זוזי וקא טעין לוה דמשכון דילי שוי טפי, אי אית ליה סהדי משלם מלוה, מאי טעמא, דשומא שכר הוא, דקיימא לן (ב"מ פ':) הלכתא הלוהו על משכון שומר שכר בין הלוהו מעות ובין הלוהו פירות ולא קיימא לן הילכתא כרבי יהודה.
<h2>דף צד:</h2>
ארבעה שומרין הם שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל, נושא שכר והשוכר נשבעין על השבר ועל השבויה ועל המתה ומשלמין את האבידה ואת הגניבה. שומר חנם דכתיב (שמות כ"ב, ו') כי יתן איש רעהו כסף וגו', שומר שכר כתיב (שם ט') כי יתן איש אל רעהו חמור וגו', שואל דכתיב (שם י"ג) וכי ישאל איש מעם רעהו וגו', ותנו רבנן (ב"מ צ"ד:) פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם שניה בשומר שכר שלישית בשואל, בשלמא שלישית בשואל בהדיא כתיב וכי ישאל איש אלא ראשונה בשומר חנם ושניה בשומר שכר איפוך אנא, מסתברא דשניה בשומר שכר שהרי חייב בגניבה ואבידה, אדרבה ראשונה בשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב, אפילו הכי קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה דהא שואל דכל הנאה שלו אפילו הכי לא משלם אלא קרנא.
<h2>דף צח.</h2>
היכא דאמר ליה לחבריה מנה לי בידך והוא אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע, דיניה בעסק שבועה ומיחייב, והיכי דמי עסק שבועה, כדרבא דאמר רבא (ב"מ צ"ח.) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע מתוך שאין יכול לישבע משלם. (שבועות מ"ז.) ההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא קמיה אוקי ביה סהדא דמיחטף חטפיה, אמר ליה אין חטפי ודילי חטפי, א"ר אמי היכי לידיינו דייני להאי דינא, לישלים, ליכא תרי סהדי, ליפטריה, איכא חד סהדא, לישתבע, כיון דאמר חטפי הוה ליה כגזלן, אמר ליה רבי אבא הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם, וכן הלכה.
<h2>דף קו:</h2>
רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף, חצי שבט אדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר, חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ, חצי אב אלול וחצי תשרי חום, רבי יהודה היה מונה מתשרי ורבי שמעון היה מונה מן מרחשון.
<h2>דף קי:</h2>
שכיר יום גובה כל הלילה, שכיר לילה גובה כל היום. שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום. שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום, יצא בלילה גובה כל הלילה. תנו רבנן מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה, ת"ל (ויקרא י"ט, י"ג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום שנאמר (דברים כ"ד, ט"ו) ביומו תתן שכרו, איפוך אנא, שכירות אין משתלמת אלא לבסוף.
<h2>דף קיא.</h2>
איזהו עושק ואיזהו גזל, אמר רב חסדא לך ושוב לך ושוב זה הוא עושק, יש לך בידי ואין אני נותן לך זה הוא גזל. רבא אמר זה הוא עושק וזה הוא גזל והאי דאפקנהו רחמנא בתרי לישני לעבור עליו בשני לאוין.
<h2>דף קיב.</h2>
תנו רבנן לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר יכול אפילו לא תבעו, ת"ל אתך לדעתך, יכול אפילו אין לו, ת"ל אתך והוא שיש אתך, יכול אפילו הימחהו אצל חנוני ואצל שולחני, ת"ל אתך ולא שהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני, המחהו אצל חנוני ואצל שולחני אין עובר עליו. איבעיא להו חוזר או אינו חוזר, רב ששת אמר אינו חוזר, רבה אמר חוזר. אמר רבה מנא אמינא לה, מדקתני אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר הא מהדר הדר, ורב ששת אמר אינו בתורת לעבור.
<h2>דף קיב:</h2>
כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין (שבועות מ"ה.) מנלן, דאמר קרא (שמות כ"ב, י') ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם לו שבועה, כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון, ההוא לכל הנשבעין שבתורה הוא דאתא ודרב הונא אמר רב ליתה מדרב נחמן. ואילו נשבעין ונוטלין השכיר, (ב"מ קי"א.) שכיר נשבע בזמנו ונוטל, שכיר מאי טעמא עבדו ליה רבנן תקנתא דמשתבע ושקיל, (שבועות מ"ה.) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן, הלכות, הני הלכתא נינהו, אלא אימא תקנות גדולות שנו כאן, גדולות מכלל דאיכא קטנות, אלא אמר רב נחמן אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן, עקרוהא רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו. ומשום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית, בעל הבית גופיה ניחא ליה כי היכי דליתגרון פועלין, אדרבה פועל ניחא ליה דלוגריה, אלא בעל הבית על כורחיה אגר, הכא נמי שכיר על כורחיה מיתגר, אלא בעל הבית טרוד בפועליו הוא, וליתן ליה בלא שבועה, כדי להפיס דעתו של בעל הבית.
